לפרסום מודעות אנא התחברו או הרשמו
פריט פרטים
תאריך פרסום
28-08-2010
כותרת

הכי אני אוהבת את ימי שבת בשכונה.

מחבר
נגה פסו

הכי אני אוהבת את ימי שבת בשכונה.

דבר ראשון שאני עושה על הבוקר זה לרדת עם שני הכלבים שלי לשדרה. הם רצים לשדרה חופשיים ומאושרים, משמח אותי לראות אותם ככה. גינת המשחקים הקטנה שבאמצע שדרת וושינגטון ריקה מילדים, אבל מלאה בכלבים ובבעליהם, עם או בלי כוס קפה ביד – הבעלים, לא הכלבים. מוקדם מידי לכאלה הזיות.

פעם חשבתי ששני כלבים זה יותר מידי, אבל פה בשדרת וושינגטון אני מרגישה בבית. תרתי משמע. אני לא "המשוגעת" היחידה, ושני כלבים זה הסטנדרט. אם היו בפלורנטין אמות מידה וססטוס קוו, אז הייתי באמצע הסקאלה. אבל אין, וטוב שכך - זה לא הסגנון של השכונה, ואין פה סטייל. השעה רק 12 וכבר כל בעלי הכלבים יושבים על הספסלים, חלקם אם הרצועות של הכלבים ביד - "אם יבוא פקח". ברגוע אנחנו מחליפים הגיגים פשוטים של "בוקר טוב", "איזה כייף בשמש" או בלי מילים, מעבירים סיגריה וסופגים מהאור והשקט.

הכלום הקסום פושט על השדרה. אין זכר ליום שישי של אתמול, בתי הקפה ריקים, קבוצות מאורגנות ומנחים עם רמקול כבר פינו את השטח, כמות האנשים שהסתובבו פה, הרכבים שחנו בכול מקום אפשרי, גם הם נסוגו. זה השקט שאחרי הסערה, ורק המקומיים מוציאים ראש עייף מהבית ונהנים להיות עצמם בלי דין וחשבון, בלי האחרים שהיו פה אתמול. חברים שבאים לבקר אותי בשישי, הם בדרך כלל מחוצניקים, ממחוץ לתל אביב. הם מביטים במבנים המתפוררים, (שלי לדוגמא הוא בניין לשימור – מפקדת הפלמ"ח! לא פחות ולא יותר). אחר כך הם מביטים ברחובות, נתקלים בלבנות החסרות, מריחים סירחון שאני לא מריחה ואולי התרגלתי.

"איך את יכולה לחיות ככה?" שואלת אותי אחת מהן, "למה את עושה את זה לעצמך?" . אבל אני מחייכת ולא מתאמצת אפילו לנסות להסביר, כי מי שלא גר בפלורנטין, פשוט לא יבין.

והיום יום שבת, אין זכר לדעות והמבטים של המחוצניקים, לכאוס ולבלגן של אתמול, אולי קצת בקבוקים ליד המתקנים בגינת המשחקים שבאמצע שדרת וושינגטון.

הכלב שלי הוא אלכוהוליסט ידוע, רץ ישר לעבר בקבוק הייניקן ירוק, מרחרח אותו מכל כיוון, בסוף מפיל אותו ומתאכזב כשלא נשפך כלום. מיד הוא רץ מאושר לבקבוק הבא. אני מביטה בוא בחיוך, יש לי הרבה מה ללמוד מהכלב שלי בשבת רגועה שכזאת.

אני מסתכלת על הכלבים משחקים בחיוך. הזמן מזדחל לו, וזה לא איכפת. נמשיך לשבת על הספסל, חצי בשמש חצי בצל, חצי מאודים, ואולי כבר צלויים היטב - מה זה משנה, גם בדירה חם לוהט, פה בשדרה לפחות יש אוויר. אז אנחנו ממשיכים לשבת ולבהות במעט שמתרחש ברחוב. אם במקרה יבוא פקח אולי נעבור לספסל אחר, זה שבגן הכלבים ברחוב אליפלט, ואם לא אז נשאר כאן בשדרה עד יום ראשון.






קהילת פלורנטין נרתמת לעזרה לבית השנטי, מתקבלים בברכה תרומות, בגדים ועוד - לפרטים